בחדר המואר אפלולי, שפחה מהממת חוזרת לאט לאט להכרה מתרדמתה העמוקה. היא מוצאת את עצמה נתונה לחסדיה של המאהבת הקפדנית שלה, שהעירה אותה ליום קפדני של משמעת ואילוף. השפחה, עם פניה המלאכיות והיופי הכובש, היא מראה לעין. המאהבת שלה, לעומת זאת, היא משמעת חמורה, לא נכנעת במרדף שלה אחר שלמות. היום שלפניה מבטיח להיות מאתגר, מלא בחוקים נוקשים ועונש חמור על כל אי ציות. השפחה למרות שהיא עדיין המומה, יודעת שעליה לציית לגבירתה ללא ספק. ככל שהיום מתפתח, תמימות העבדים נבחנת פעם אחר פעם, בכל צעד שגוי שנתקל בהפלקה תקיפה ומשמעתית. האדונית, במסע שלה לשלמות, לא משאירה אבן לא הפוכה, דוחפת את השפחה לגבולותיה ומעבר להם. זהו עולם של חוקים נוקשים, עונש קשה, וצייתנות בלתי מעורערת, שבו הגבול בין הנאה לכאב מטושטש.